בס"ד

אות לחיים  – להוציא עוד ילד מהסיוט אל החיים.

אמצע הלילה.

צלצול חרישי בפלאפון העיר את הרב. אזנו, הדרוכה תמיד, הזדקפה מיד. היד נשלחה מאליה אל מתחת לכרית ושלפה את המכשיר הקטן. מבט אחד בצג: מספר בלתי מוכר. מאחורי הקו נשמעו רק יבבות. "אני לא יכול לחזור הביתה…" בכה שם ילד, וליבו של הרב ניתר ממקומו. "אני לא יכול לחזור, הוא יחכה לי עוד פעם עם ה – – – עם ה – – – " והיבבות גברו והיו לבכי אומלל, מעונה, מתלעלע.

עוד ילד במצוקה. עוד ילד בצרה. עוד ילד במצב נורא. מה יהיה, רבונו של עולם. מה יהיה? מי הילד הזה? איפה הוא? אי אפשר לשמוע כלום מתוך הבכי.

"אני כאן", אומר הרב בקול הכי חם ואכפתי בעולם. "אני כאן, איתך. תבכה כמה שאתה צריך, תפרוק. אני נשאר על הקו עד שתוכל לספר לי מה קורה". לאט לאט יצאו המילים. שבורות, מרוסקות. ילד בן שתיים עשרה, ואבא נרקומן, ואמא שבורת לב שפורקת עליו את כל תסכוליה, בצורה מעוררת פלצות: היא מאשימה אותו, את הילד שלה האומלל, בכל צרותיה… היא אורבת לו ומכה אותו. ולפעמים, כמו היום, היא משתמשת באמצעים איומים עוד יותר.

וכל פעם מחדש ליבו, לב ילד מוזנח ועזוב ובודד, נשבר. הוא מחכה לאמא, מנסה לחשוב שאולי כבר התחרטה, אולי היא כבר אוהבת, אולי היא תנחם. ובמקום זאת צולפות הסטירות ובוערות הכוויות והמילים החדות מנקבות את נפשו ככברה, ככברה.

"היום כשהיא אכלה ביקשתי ממנה חתיכה של פלפל… היא שפכה עלי את כוס התה שלה! היד שורפת לי" והעלבון, העלבון האיום מפעפע. ילד קטן בן עשר, אבא נרקומן, בקושי מראה פניו בבית, ומוטב שכך. ואמא שופכת עליו את כוס התה.

ליבו של הרב נשבר לרסיסים.

הוא ברר כתובת, ויצא אליו ככה, באמצע הלילה. אסף אותו במונית והביא אותו הביתה. מילא אמבטיה במים חמימים, נתן לו מגבת ובגדים נקיים של אחד מילדיו, ובינתיים הכין ארוחת אמצע הלילה, חמה ומעלה ניחוח, על השלחן. הילד דיבר ובכה וסיפר עד הבוקר, ואחר כך ישן עד חצות היום.

עוד באותו ערב, אל הבית של הרב מארגון 'אות חיים',  הגיע חונך. בחור צעיר ונמרץ, שיש לו זיק שובב בעיניים, והמון חום ורכות ואכפתיות בלב. הוא לקח את הילד, עודד שמו, וקנה לו מערכת בגדים חדשה ויפה, הוא נע איתו לפארק וקנה לו פלאפל, הוא דיבר ושמע וסיפר, ונתן לו להרגיש שיש לו, מהרגע הזה יש לו, חבר אמיתי, שיש לו כתפיים רחבות להכיל את כל מה שקורה.

הם הלכו ביחד הביתה. עודד בן השתיים עשרה, והבחור שהיה לו, מעכשו, כמו אבא. הוא נכנס הביתה ומערך הכוחות השתנה: כבר אי אפשר לעשות לו כל דבר שרוצים. יש מי שמשגיח עליו. יש מי שישמע אם התעללו בו וינקוט צעדים מתאימים. יש מי שמחשיב אותו וקונה לו חפצים יפים. יש מי שייקח אותו, אם בבית יהיה לו רע – – –

המצב של עודד השתנה מיד.

אבל עוד הרבה יותר מזה, השתנה בהמשך… עודד התחיל לחיות. פתאום היה לו בית נוסף והיתה פנימיה שקיבלה אותו בחודשי הלימודים, והיתה משפחה מאמצת בחגים, והיו אנשים שהוא היה חשוב להם והם היו חשובים לו, ויקרים ואהובים. הוא לא היה לבד בעולם.

עודד רצה להיות כמו מיטיביו. הוא מצא אצלם – מה שהיה חסר לו כל ימיו. בצעדים הקטנים שלו הוא למד להתפלל, לשמור מצוות, אפילו ללמוד. בהמשך עבר לישיבה קטנה והיום הוא בחור גבוה ויפה תואר, שהעיניים שלו מתעננות רק כאשר הוא רואה עוד ועוד ילדים שנמצאים במצב שהוא היה בו עד לא מזמן.

ויש ילדים כאלה. רבים כל כך. עצובים כל כך. מוזנחים, מעונים, נטושים. יש ילדים ש'אות חיים' יכול להיות בשבילם הצלה, הצלה כפשוטה ממש. הצלת חייהם, הצלת רוחם ונפשם וגופם.

האם  יגיעו אליהם?

האם הילד שבוכה עכשו, בכל דקה נתונה, וזועק את נשמתו באין שומע – יקבל חונך או לא?

זה תלוי בך. בך!

כל אחד מאיתנו יכול להוסיף פעילות. כל אחד מאיתנו יכול לפתוח את ליבו עבור ילד במצוקה. עבור ילד שהחיים בשבילו הם סיוט. כל אחד מאיתנו יכול.

אנא, אחים. אלו הילדים שלנו!

שליח מיוחד ובידו שתי מתנות יוקרתיות שיפארו את ביתכם

יגיע לכל התורם 54 ₪ לחודש למשך שנה אחת בלבד.

התקשר עכשיו 1800-21-10-10 צלצל תרום והתברך

ילדים רבים מחכים לחונך אתה יכול להיות שותף בהצלתם להביא להם ישועה ובעז"ה תזכה להתברך  

כהבטחת התורה הקדושה "אם אתה מרחם על שלי אני מרחם על שלך"

ניתן להעביר שמות לתפילה ולברכה

1800-21-10-10  

ילדים באות חיים